גלגל השמש החל אט אט שוקע בפאתי מערב, וקדושת יום הכיפורים עטפה את רחובותיה הצפופים של עיר התורה והחסידות בני ברק. פה ושם עוד נראו יהודים "נעולי קרוקס" מנוקדים בפתיתי צבע זכר לעבודות הפסח המייגעות, רצים אל בתי הכנסת ואימת היום נסוכה עליהם.
ובאולם הישיבה, שם מתקיימת עבודת יום הכיפורים בהשתתפות "הכהן הגדול" - מרן ראש הישיבה שליט"א, כבר צר המקום מהכיל, והמאמץ לשמור על דממה, החל נושא פרי.
מרן ראש הישיבה פותח במכירת המצוות בכדי שלא לאבד זמן במהלך היום הגדול, כל דקה בזה היום מנוצלת לעוד תחינה ופיוט, סגולה או קריאה.
בזה אחר זה נמכרים המצוות, פתיחות ההיכל, העליות והספרים, כשההכנסות קודש לישיבה. בין קניה למכירה מזכיר ראש הישיבה כי זכותה של הישיבה עומדת לתומכים והעוזרים, ומובטחים הם כי יקבלו 'החזר' מן השמים פי עשר לא פחות! 'בתנאי' הוסיף ראש הישיבה שיקיימו את הבטחתם וישלמו את נדרם בהקדם, מי שישכח וישתהה, כבר אין ברכתו מובטחת!
בין קוני המצוות היה יצחק יעקב (שם בדוי) שסך קניית המצוות והעליות ביום הכפורים הגיע לסך 4,500 ₪, לא על מנת לקבל 'הפרס' קנה, אלא כיהודי, המאמין בחשיבותה ובגדלותה של התורה, ידע כי אין זכות גדולה מזו להרים תרומה לממלכת התורה ישיבת "כסא רחמים", תרומה שהיא גם לתינוקות של בית רבן, גם לבחורים, גם לאברכים, גם לבנות סמינר, ואף לבנות בית יעקב.
"אל נורא עלילה, אל נורא עלילה..." "ל-עולם ה', דברך נצ-ב בשמים..." גם ה'ברכו' האחרון נשמע, ובאחת נתלשו "כנפי המלאכים" שהושאלו לעמך בית ישראל ביום גדול זה. הכל פנו לעסקיהם זה בסוכתו וזה בלימודו, ולאחמ"כ איש איש לעניניו ועסקיו.
כמה שעות אחר צאת הצום והפלאפון אצל יצחק מצלצל. על הצג מספר מרובה ספרות - טלפון מחו"ל. על הקו ידיד מחו"ל שמידי פעם שולח סחורה קטנה במחיר זול ומשתלם, לעסק. "שומע" הוא פתח, יש לי הזדמנות נדירה לשלוח לך כמות גדולה של סחורה במחיר נמוך מאוד, מעוניין? שאל הידיד. חישוב קצר העלה כי אכן נקרתה כאן הזדמנות פז, על המקום אושרה העסקה, מה שנשאר זה לצפות כמה ימים להגעת הסחורה, ובע"ה הרווח מובטח.
הטלפון נותק, אבל בדיוק אז המחשבה העמיקה מעט, לפתע הבזיק בו חישוב מסויים, הוא מיהר לעשות חשבון מדוקדק, ולמראה התוצאה האחרונה שקיבל הוא נפעם, סך הרווח הנקי מעסקה זו הוא 45,000 כפול עשר בדיוק! מסך התרומה אותה הרים בזה היום לישיבה הקדושה.
הוא סירב להאמין, אבל המספרים ריצדו מול העיניים, ההבטחה שהתקיימה זה היה צפוי, אך כל כך מהר לא האמנתי, חשב לעצמו יצחק.
יומיים חלפו ועל הקו הידיד מחו"ל, "תשמע, זה יתעכב כנראה, והסחורה תגיע רק לאחרי החגים. היו סיבות בלתי צפויות ואני אוכל לשלוח רק אחר כך".
החגים כבר היו מאחור, ושוב צלצול מחו"ל: אני מצטער אני לא יודע מה קורה, אבל זה יתעכב עוד, וגם לא נראה לי שאצליח לשלוח את כל הסחורה, אני ממש מתנצל". חתם הידיד.
חודש רדף חודש, והסחורה לא הגיעה. ערב אחד סח יצחק לחבר על הברכה ש'כמעט' התגשמה, רק שבסוף... ופתאום יצחק קטע וקפץ "הֵי, לא שילמתי עדיין את התרומה לישיבה" האירועים והסידורים שתכפו אותי בזה אחר זה, השכיחו ממני את התרומה... תכף הוא צלצל למשרדי הישיבה והסדיר את תשלום התרומה.
פתאום הוא כבר נזכר "ראש הישיבה הרי אמר שמי שישכח לשלם, כבר אין ברכתו מובטחת", אם הברכה מתקיימת הרי שגם התנאי תקף וקיים.