תחת קרנותיה היוקדות של השמש הישראלית, צעדנו כולנו בינות לעצים, טפסנו על אבנים, וגם נדקרנו מהקוצים. הבטיחו לנו מסלול בצל מעיין מפכה, להרטיב את הגוף במים צוננים, ולבינתיים - כלום.
אט אט על המסלול, בין קווים אדומים - לבנים לאגודת קנים, הפתיעה אותנו ירקרוקת לחה, בצידי משעול הדרך. רוח נעורים החלה פתאום לנשוב בעורקינו, והפיחה תקווה "אולי בסוף יש כאן מעיין!" המשכנו והמשכנו והנה אחת ועוד אחת ואז...מים! שלולית קטנטונת שהתנקזה תחת צילו של אילן כהה גזע, נטעה שרשים בליבנו כי כבר מסתבר "שיש כאן מעיין". צעדנו ושרכנו רגלים אדומות ונפוחות משלולית למשהו קצת יותר מזה, והכל בכח התקווה כי "יש כאן מעיין!" העדים היו נאמנים, וקול פכפוך מים כמדומה עולה באוזנינו. עם אמונה כנה ותמימה בסימני המים בשלוליות הדרך, הסתערנו על שארית הנתיב, ואז הוא התגלה במלא יפעתו... מים ומים ומים נובעים ממקור כלשהו, שוצפים ומקציפים את החלל שנותר, צובעים מחדש את לחיינו הסמוקות, וסוחטים מפינו קריאה נרגשת לאלו שעוד רגע קט והתייאשו: "י-ש כ-א-ן מ-ע-יי-ן!" ין ין ין... הציפורים החבויים, הסלעים המחודדים, והעלים המצלים, מהנהנים ומהדהדים אכן "יש כאן מעיין!".
בתוך בוסתן התורה, למרגלות אילנות רבי פארות - תלמידי ישיבתנו הקדושה "כסא רחמים" המפיצים את ריחם הטוב והמשכר לכל עבר, נובע מעיין של מים חיים וטהורים, ים של ישועות ופלאות.
ומה החידוש? מים כאלו העוברים תחת אילנות של גדולי תורה ויראה, של פוסקי הלכה ומורי הוראה, של ת"ח אמיתיים האדוקים במסורת אבותינו הספרדים, אין לך מקור חי יותר לנסים וברכות!
במסלול החיים צעדו להם 'יהודים מאמינים', ולפתע סבך של קשיים, קשיי פרנסה, זקוקים לרפואה, להצלחה, להפקד בזש"ק, לזיווג הגון, מצאו את עצמם דורשים אחר 'אבן כבדה' שתתוסף למשקל הזכויות. ידעו כי כוחה של התורה גדול ורב הוא, והרימו תרומה לישיבה. והנה, שלולית של מים! הצרה הפכה לרווחה, מסתבר ש"יש כאן מעיין של ישועות!" עוד פעם ועוד אחד, עוד פעם ועוד אחד, ישועה ועוד רווחה, שלולית ועוד שלולית, ואז אנו שומעים את קריאתו המהדהדת של מרן ראש הישיבה שליט"א: "אכן יש כאן מעיין!" - "כל התורם לישיבה מתברך פי 10" פי עשר בפרנסה, פי עשר בבריאות, פי עשר ברכות, פי עשר ישועות. וכשהמעיין יוצא מן המקדש כל הישועות מגיעים בכפולות.
חמשים שנה שהמעיין נובע, ופתאום הוא מתגלה. כולנו הרי זקוקים לאיזו ישועה או ברכה, ומי אינו מנסה להאחז בחוט התקוה שימשיך להיות רק טוב? תלויים ועומדים אנו לחסדיו של בורא העולם, שאך מצפה מאתנו לצבור איזו זכות רבת ערך, זכות שכזו שבכוחה לשדד מערכות, לחולל פלאות, ולהפוך נס לטבע ולדבר שבשגרה, והנה, המעיין לפנינו, הוי כל צמא לכו למים...

למעבר לסיפורי הניסים מכלי ראשון לחצו כאן
למעבר לרכישת כרטיסים לחצו כאן